<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער מ"ח</h1>
<h2>דף פו:</h2>
דין המוכר והלוקח לענין פסיקת השער כגון שהיה ביניהם פסיקא (בשטר) [בשער] ידוע ואמר לו כך וכך מדה של פירות אני מוכר לך דהתם כל זמן שלא נטל הלוקח אותה מדה משלם שנפל עליה הפסקא יש ביד שניהם בין המוכר ובין הלוקח לחזור בהם עד שישלם אותה מדה וכגון שאמר לו כור בשלשים סלע אני מוכר לך ויש בכור שלשים סאה ולא פי' ואמר סאה בסלע אני מוכר לך אלא כור בשלשים שאפילו מדד לו תשעה ועשרים סאה ונשאר לו למדוד הסאה האחרונה הרי שניהם יכולים לחזור בהם. אבל אם פירש ואמר סאה בסלע אני מוכר לך כל סאה וסאה שמדד הרי זה קנה הלוקח ואין אחד מהם יכולים לחזור במה שנמדד אבל מדת הסאה עצמה כל זמן שלא נשלם המלוי שלה הרי זה יכולים לחזור באותה סאה לבדה ולא באותן שנמדדו כבר. ודין זה שאנו דנין במדה אותו הדין אנו דנין במה שנמכר במשקל דאם אמר לו מדה של שמן בעשר סלעים אני מוכר לך ולא פירש ליטרא בסלע כל זמן שלא נתמלאת המדה שניהם יכולים לחזור בהם אפילו בלטרא האחרונה אבל אם פירש לטרא בסלע כל לטרא ולטרא ששקל הרי הוא ללוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו בין שיהא במשקל בין שיהא במדה שהיא ידועה שיש בה משקל לטרא כיון שמדדה הרי היא שלו. וכמו כן אם היה מדה גדולה ויש סימנים באותה מדה ללטרא סימן אחד ולשני לטרים סימן אחר וכל לשלשה לטרים וכן לכלן והכניס השמן במדה כל מה שהגיעו השמן ולא נתן סימנין העשויין במדה הרי הן ללוקח כדגרסינן רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה ואמרינן ת"ש ברשות לוקח כיון שקבל עליו המוכר קנה לוקח ואף על גב דלא נתמלאת המדה, כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין הכא נמי שנתות היו במדה. וע"ז הענין אמרו דהיכא דהיא המדה לסרסור שהוא עושה את המעשה בין המוכר ללוקח דכל היכא שנתמלאת אותה מדה הוסיף בדמיה כגון שנתיקרו הפירות או פחת דמיה הרי זה ללוקח, וכמו כן אם היתה המדה לסרסור ועדין לא נתמלאה המדה והוקרו או הוזלו הוי למוכר כדגרסינן [פ"ז ע"א] המוכר יין ושמן לחברו והוקרו או שהוזלו עד שלא נתמלאה המדה למוכר משנתמלאה המדה ללוקח וא"ר אלעא אמר רב במדת הסרסור.
